הנכדים של שיינה-בלומה ור' משה שטרן ילידי ירושלים.

 


הספדים על מותם של משה ולאה נגלר

 

דברי הספד שנאמרו ביום פטירתו של
  משה נגלר ז"ל
ע"י בנו הבכור אריה גילאי

יום רביעי 30 דצמבר 1998 י"א טבת תשנ"ט   

אבא יקר שלנו וראש משפחתנו,

 

אומר לך היום שאדם נפטר לו לבית עולמו, ובדרכו האחרונה הוא כבר לא שומע את כל מה שנאמר עליו. והרבה פעמים הדברים נאמרים בדרך של "אחרי מות..קדושים אמור" כלומר שאחרי מות, אנחנו זוכרים רק את הדברים הטובים, וכל מת הוא בבחינת קדוש. אך אפשר להבין דברים אלה גם אחרת ולומר "אחרי מות קדושים……אמור" כלומר, כמו אצלך אבא, שעשית כל כך הרבה טוב וחסד בימי חייך, חובה עלינו לומר את אותם דברים על מנת שהחיים ילמדו מדרכך אחרי מות.

 

אבא שלנו, וסבא שלנו האהוב, כל חייך עברו עליך בעשייה. עשייה למען הכלל, עשייה למען אחרים, ועשייה למען משפחתך. בשעות הקשות ביותר של היישוב  בארץ ישראל לחמת בשרות האצ"ל ואחר כך במסגרת משמר העם להגנת ירושלים עיר הולדתך. היית חבר בלשכת הבונים החופשיים כדי לתרום לאחרים, ובמשך שנים רבות דאגת וטיפלת במסירות באמך, סבתנו הנהדרת אלקה-רבקה, עד ליומה האחרון. היית מותיקי העובדים של חברת החשמל שבה התחלת לעבוד עוד בתקופת המנדט הבריטי. תמיד עזרת לכולם בדרכך המיוחדת: בשקט, בענווה, בהומור, בעדינות, ובאופן יוצא דופן, וזאת מבלי לפגוע באף אחד, ומבלי להעליב אדם.  ואנחנו זכינו, ליאורה ואני להיות על ידך, אחותך ואחיך זכו לגדול במחיצתך, הנכדים והנינים זכו להכיר אותך כסבא נהדר.

 

אני נפרד ממך היום, אבא שלי, בשם כל המשפחה, בשם האמא שלנו שליוותה אותך יותר מ- 60 שנה, בשם אשתי רותי , הנכדים שלך מרב ומריו,  דן והנין עמרי. אני נפרד ממך בשם אחותי ליאורה ובעלה רובי, ובשם הנכדים שלך אמיר וקרן, נטע ובועז, גלעד, והנינים ארי וטל.  מילות פרידה אלה הן גם בשמה של אחותך אסתר וכל בני משפחתה ובשמו של אחיך שלמה וכל בני משפחתו ובשם כל החברים, הידידים והקרובים המלווים אותך היום למנוחתך האחרונה.

 

אבא יקר שלנו, לך בשלום, ונוח בשלום על משכבך, ואנו נעשה הכל כדי להיות משפחה אחת גדולה ומאוחדת.

  יהי זכרך ברוך.

 

מודעת אבל שהתפרסמה בעתונים





דברים שנאמרו לזכרו של משה נגלר ז"ל
  ע"י אחיו שלמה צוקרמן.  

ביום השלושים לפטירתו, יום גילוי המצבה.

י"א בשבט תשנ"ט.  28 בינואר 1999.

  

 

קשה משאול להספיד אח ולדבר על משה ז"ל בלשון עבר ושבעתיים קשה להיפרד מאח שכה אהבנו.

 

אולם הלמות הלב ודופק החיים ממשיכים את מהלכם והזמן אינו עומד מלכת. וכך, חלפו שלושים יום מאז נפרדנו ממשה ז"ל.

 

ואנו בני אנוש בעודנו חובקים ופותרים בעיות עולם אנו עומדים לפעמים נדהמים אל מול עוללות החיים, וחדלי אונים מול הטבע האנושי והצפון בתוכו ואת אשר הוא מחולל בנו וכך אנו משלימים עם האמירה "כאלה הם החיים".

 

מחלות קשות תקפו אותו בשנים האחרונות כאשר עבר  טיפולים קשים בגבורה עילאית.

 

ואנו בחרדה ובדאגה מתמדת לגורלו למרות גילו המופלג -  חיינו בין תקווה לייאוש, בין אמונה לתסכול, האם יעמוד בכל אלה ויעבור בשלום וימשוך עוד כמה שנים טובות אולם לדאבוננו נחרץ גורלו ולא עמד בזה והלך מאתנו.

 

וגם אם נראה היה כי הרפואה המתקדמת לקראת שנות האלפיים אשר חוללה נסים ונפלאות בהגדלת תוחלת החיים לא יכלה לו למשה ז"ל. והוא בשנותיו האחרונות סבל קשות ממחלות שתקפו אותו וכמה פרדוקס יש באמירה זאת "שגם להיפרד מהחיים צריך מזל"

 

זיכרונות ילדות מבית אימא ואבא חולפים וחוזרים כאשר גדלתי לידו וראיתי בו אז דמות הזדהות, גבר נאה, חסון וגבוה אשר היה גאוות המשפחה.

 

מערכת היחסים המשפחתיים ליוו אותנו כל שנות חייו ואנו מצווים לשמור עליהם בעתיד מכל משמר.

 

אני רואה חובה לציין את הדאגה והטיפול המסור בו של לאה תיבדל לחיים ארוכים ושל ילדיו ליאורה ואריק.

 

אנו בני המשפחה מוקירי זכרו ניצבים כאן היום ובמעמד זה תוהים ובוהים אל האתמול ואין אנו יודעים מה צופן לנו המחר מרכינים ראשנו בדאבה,

 

יהי זכרו ברוך לעד.

 

 

 


 

דברי הספד ללאה נגלר
נפטרה בפורים ביום יד' אדר תשס"ז, 4.3.2007

נישאו ע"י בנה הבכור אריה גילאי.

 אימא שלנו. זו תהיה הפעם האחרונה שאני פונה אלייך בלשון הווה.

 השימוש לגבייך, אימא, בלשון עבר, יהיה עבורנו קשה, בלתי נתפס וכמעט לא מתקבל על הדעת.

עד רגעייך האחרונים, אימא, היית במלוא חושייך ובמלוא יכולתך האינטלקטואלית. אף לרגע אחד לא איבדת את שכלך הטוב, את הזיכרון המופלא שלך, ואת יכולת הניתוח שלך.

 עד יומך האחרון הייתי אני זה שבא לברר אצלך את ההיסטוריה המשפחתית, את שמותיהם של חברים וקרובים, את התאריכים המדויקים והנכונים של ימי הולדת ואת התאריכים והזמנים המדויקים של אירועים שהתרחשו במשפחה ובמדינה – כי הזיכרון שלך, ויכולת החשיבה שלך הם שם דבר.

את  ידעת קרוא וכתוב בשש שפות, שלטת באנגלית, בגרמנית, בצרפתית, בפולנית ביידיש ובעברית  והצלחת לפטפט גם בערבית בשעת הצורך.

נולדת לפני 88 שנים והיית בתם הצעירה של רבקה ודוב זילברשץ ואחות לליאון ויעקב זכרם לברכה, שילדיהם נמצאים אתנו כאן. כשאת רק  בת 18 נישאת לאבא שלנו, משה ז"ל - דור רביעי לילידי ירושלים. אחותו אסתר וילדיה, אחיו שלמה אשתו שולה וילדיהם, כולם ייבדלו לחיים ארוכים, נמצאים גם הם היום כאן. תמיד היית גאה בכך שזכיתם, את ואבא, לחיות יחד למעלה משישים שנה.

עד יומך האחרון שמרת על יופייך ועל הופעתך האסתטית. יופייה של לאה נגלר היה שם דבר בירושלים ונחשבת בצעירותך לאחת משתי הנשים היפות ביותר בעיר. הופעתך הייתה תמיד, אסתטית  ולבושך בטוב טעם. אפילו בימיך האחרונים דאגת להראות במיטבך ולא הזנחת לרגע את הטיפול האסתטי בעצמך, על אף הסבל הקשה שעברת.

 ילדת אותי כשהיית נערה צעירה, כמעט ילדה, ומיום שעמדת על דעתך נלחמת כלביאה לשיפור כלכלת המשפחה. אף פעם לא עייפת מלחפש דרכים להעלות את רמת החיים של משפחתנו.

הייתה בך תעוזה כלכלית שקשה למצוא כמותה: בגיל צעיר וכשאת כבר מטופלת בילדים רכשת חנות וניהלת בה את כל המסחר. בתקופה הקשה של מלחמת העצמאות כשירושלים הייתה נתונה ברעב ובמצור, גידלת תרנגולות בביתנו שבקומה השלישית כדי שלילדיך יהיה גם ביצים לאכול בנוסף לעשב החוביזה. מאוחר יותר נבחרת לנהל את מחלקת הקוסמטיקה בחנות ה"שקם" הגדולה ועשית זאת בהצלחה יוצאת דופן . עד היום את מוזכרת בגעגועים על ידי נשות ירושלים. מעל הכל, אימא, ידעת, ביכולת של מומחה לכלכלה, לנהל בתבונה ובשכל רב את משק הבית עם המשאבים הכלכליים הדלים של המשפחה, ידעת להשקיע נכון ולדאוג ליום אחרון.

 אני נפרד ממך היום בשם המשפחה כולה, בשם ילדייך, נכדייך, הנינים, קרובי-המשפחה,  החברים והידידים.

אני נפרד ממך גם בשמה של המטפלת המסורה  שלך, מריסה, שטיפלה בך בנאמנות ובאהבה עד הרגע האחרון  ובשמן של המטפלות מרינה ורחל שתמיד דאגו לכל מחסורך.

תודה מיוחדת בשם המשפחה, לצוות הנפלא של "מגדלי הים התיכון" בבת ים, שתמיד נענו לצרכייך ביעילות בלתי רגילה ובלב חפץ.

 יהי זכרך ברוך !


מודעת אבל שהתפרסמה בעתונים





 

 

לביוגרפיה של משה ולאה נגלר

 

לארכיון תמונות ומסמכים

 
 

 

חזור לארכיון ראשי

 

חזור לדף הבית